החלטה בתיק ת"א 72677/04

פתח דבר ועמדות הצדדים

המבקשים עותרים למחיקתם של סעיפים ונספחים אחדים מכתב התביעה (המתוקן) שהגישה המשיבה. עילת המחיקה הנטענת היא כי האמור בסעיפים ובנספחים שמחיקתם מבוקשת, חסוי הוא לפי שמדובר בעניינים שהועלו במסגרת הליך של גישור או מו"מ שנוהל עובר להגשת התובענה. המשיבה טוענת כי אין להעתר לבקשה. ראשית, טוענת היא כי המבקשים מושתקים מהעלאת הטענות מאחר ובקשות קודמות שהגישו בעניין זה - נדחו; שנית, כתב התביעה תוקן על פי החלטה קודמת, תוך הסרת הטיעונים והנספחים שעסקו בגישור, אשר הופיעו בכתב התביעה המקורי; שלישית, אין מדובר בטיעונים המפרים את החסיון. עניין לנו בטענות לגבי דברים שאירעו עובר לנקיטת הליכי גישור ובדברים שאירעו במהלך הליך גישור שקויים לפני הגשת התביעה בשעה שהמבקשים לא היו צד להליך משפטי ולא היו בעלי דין בתובענת המשיבה.

אין דעתי כדעת המשיבה לגבי חלק מן המחלוקות, ולגבי חלקן האחר - אין דעתי כדעת המבקשים. אלה עיקר נימוקיי.

טענת הסף: השתק

לפני שאדון בגוף הטענות ביחס לסעיפי כתב התביעה המתוקן, אסלק מן הדרך את טענתה הראשונה של המשיבה. טענת ההשתק אין בה ממש. אין מניעה להידרש לטענות המבקשים אשר מתייחסות לכתב תביעה מתוקן שהוגש. כל שנטען לפני התיקון וכל שהוחלט לפני התיקון - נוגע לכתב התביעה המקורי, שאינו רלבנטי עוד. יתר על כן, הבקשות הקודמות לא פירטו את הסעיפים הספציפיים להם התנגדו המבקשים ואילו עתה מועלות טענותיהם בבירור ובפירוט (ראו סעיף 15 סיפא לתגובת המשיבה, בו נאמר כי "... הפעם, לראשונה מזה זמן רב, הואילו [המבקשים] להצביע על הסעיפים אשר לטענתם ... חושפים את שאירע בהליכי הגישור"). העובדה שהותר למשיבה לתקן את כתב התביעה חרף התנגדות המבקשים, אינה משתיקה את טענותיהם לגופו של הכתב המתוקן. בגדרי בקשה לתיקון כתב טענות, אין נדרשים בדרך כלל לגוף הטיעונים שמבוקש לכלול בכתב הטענות המתוקן. טיעונים אלה שמורים ליריב עת מגיש הוא את כתב טענותיו שלו. כך, למשל, עת מבוקש לתקן את כתב ההגנה, לא יישמע תובע בהתנגדותו לתיקון ככל שהיא נוגעת לנכונות טענה שמבקש נתבע להוסיף לכתב ההגנה. לאחר ביצוע התיקון, רשאי התובע להגיש כתב תשובה ובגדריו לכפור בטענות נשוא כתב ההגנה, ככל שיש צורך בכך. הוא הדין לגבי תיקון כתב תביעה. נתבע לא יורשה להתנגד להעלאת טענות מסויימות שמבוקש להוסיפן. הוא יוכל לכפור בהן במסגרת כתב הגנתו.

יתר על כן. החלטת ביניים אינה מהווה מעשה בית דין: ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי , פ"ד נו (4) 505, 508. עיגון לכך מצינו אף בתקנה 241 (ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, המורה: "נדחתה בקשה בכתב ובעל דין הגיש מחדש אותה בקשה או בקשה דומה, יציין בבקשה את פרטי הבקשה הקודמת".

גוף המחלוקת: דברים שהוחלפו במו"מ

אפתח במתווה הנורמטיבי הנוגע לדברים ומסמכים שהוחלפו במסגרת מו"מ. דין הוא שאין לחשוף ואין לצרף לכתב הטענות חומר שהוחלף במסגרת מו"מ. החסיון דנן הוא פרי ההלכה הפסוקה. "הכלל היא כי מסמכים ודברים שהוחלפו בין צדדים במהלך משא ומתן לקראת פשרה אינם קבילים במשפט. משמעות הדבר היא כי לא ניתן להגיש את המסמך או להציג את הדבר במשפט, ולא ניתן לקבוע על יסודם ממצאים כלשהם ... המטרה שביסוד כלל זה הינה עידוד פשרות ומניעת התדיינויות ממושכות בין כתלי בית המשפט. מטרה זו נגזרת מן התכלית הכללית לעודד מסגרות חלופיות ליישוב סכסוכים בין בעלי הדין" (רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שירי (טרם פורסם. ניתן ביום 27.6.06), בפיסקה 16 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה).

בנסיבות העניין מלמד העיון במסמכים שצורפו כנספחים ד', ה', ח' ו-ט' לכתב התביעה המתוקן, כי הם נוצרו במסגרת מו"מ אמיתי לפשרה (וחלקם בא לעולם במסגרת הליך הגישור). כך למשל, הוכתר מפורשות נספח ז' בכותרת "מבלי לפגוע בזכויות ". נספח ח' הוא כיתוב בכתב יד לגבי פשרה, על גבי מכתבו של המגשר. נספחים אלה יוצאו מכתב התביעה המתוקן. כך הוא דין אף לגבי סעיף 19 לכתב התביעה המתוקן, שיימחק מכתב התביעה המתוקן.

סעיפים 18, 20 ו-21 לכתב התביעה המתוקן, אין בהם כל פסול. אין למחקם, שכן אין בהם כל טיעון של עובדה אשר יש בו משום גילוי דברים שהוחלפו במו"מ.

גוף המחלוקת: חסיון דברים שהוחלפו בגישור

סעיפים 22-26 לכתב התביעה המתוקן, מרמזים על דברים שאירעו תוך כדי גישור (ולפחות במהלך מו"מ). המשיבה טוענת כי דין החסיון אינו תופס טענות אלה וכי היא רשאית להעלותם בתביעתה. היא נסמכת על כך שבעת נקיטת הליך הגישור, לא היו המבקשים בעלי דין בתובענה כלשהי. הליך הגישור ננקט במסגרת תובענה שהוגשה ע"י פלוני נגד המשיבה בלבד. סעיף 79 ג לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 ותקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג - 1993, כמו גם ההסכם המצוי בין בעלי הדין לבין המגשר, שבתוספת לתקנות, חלים רק שעה שבית המשפט העביר סכסוך לגישור. בפרשתנו, כך טוענת המשיבה, לא היו המבקשים צד לכל הליך משפטי שהוא. על כן, לא הועבר לגישור הליך משפטי הנוגע למבקשים ומכאן, שאין הם זכאים לדרוש החלת חסיון כלשהו לגבי דברים שהוחלפו במסגרת הגישור.

סבורני כי עמדת המשיבה מיוסדת על אדנים פורמליסטיים גרידא. היא נאחזת בלשון החוק והתקנות. ברם, לשון החוק והתקנות היא אמנם נקודת מוצא, אך לא בהכרח נקודת סיום. ההכרעה לטעמי צריך שתהא  מהותית, לא פורמליסטית. מטרת החוק והתקנות, היא לעודד את בעלי הדין להיזקק לדרכי יישוב סכסוך שהן חלופיות לדרך ה"רגילה". בפרשת שירי הנ"ל מצינו דברים כהאי לישנא:

קיים אינטרס חברתי מובהק בעידוד הפנייתם של בעלי דין ליישוב מחלוקות מחוץ לכותלי בית המשפט. ערוצים חלופיים ליישוב סכסוכים מקדמים את תחושת עשיית הצדק אצל בעלי הדין, המגיעים לפתרון המחלוקת בדרך מוסכמת, גם אם תוך ויתורים הדדיים מסוימים; פעמים רבות הליכים חלופיים להליך שיפוטי הינם יעילים יותר ועלותם נמוכה יותר; הם משחררים את בתי המשפט הכורעים תחת עומס ההליכים מדיונים ארוכים ומורכבים שעלותם כבדה בזמן ובממון ... בראייה כוללת, למעבר מהתדיינות שיפוטית לערוצים חלופיים

ליישוב מחלוקות ישנה חשיבות מרובה, והמשפט בעידן המודרני מעודד מעבר זה כאמצעי לקדם אינטרסים חשובים של החברה ושל הפרט".

ברע"א 6828/04 מרטין נ' פוליטנסקי , דינים עליון כרך סט 326, נאמר:

"באשר לגישור, ראו דברי הנשיא ברק בטקס חתימתה של אמנת הגישור בעסקים בבית הנשיא ביום 14.3.02:

'... גישור אינו רק טכניקה. זו תרבות של חיים משותפים ... תחת הכרעות כוחניות - בין כוח פרטי ובין כוח מאורגן של המדינה - באות הכרעות הסכמיות ...'.

ולהלן:

'גישור עדיף על שיפוט, שכן ההכרעה בו היא הסכמית ולא כוחנית. הגישור לא בא לפתור את בעייתם של בתי המשפט. הגישור בא לפתור את בעיותיה של החברה. הוא פועל מחוץ לבתי המשפט, ובטרם יובא הסכסוך לבית המשפט. אך עם זאת, אין ל--- כי לגישור חשיבות רבה בהורדת העומס מבתי המשפט. אין זו מטרתו, אך זו צריכה להיות תוצאתו'.

הדברים חלים כמובן גם על גישורים במסגרת הליך שיפוטי, על פי סעיף 79 לחוק בתי המשפט, במתכונתו דהאידנא".